בחורף 1972, Stephen Ross ישב במטבח של אמא שלו.
לא במשרד.
לא בחדר ישיבות.
מטבח קטן. כוס קפה. שקט.
הוא היה בן 32, עורך דין צעיר, בלי כסף ובלי כיוון.
ואז הוא אמר לה:
“אני צריך 10,000 דולר.”
“בשביל מה?”
“לקנות בניין.”
היא הסתכלה עליו. לבחור שלא היה לו אפילו בית משלו, היה פתאום חלום לקנות בניין.
אבל היא נתנה לו את הכסף.
כמה שבועות אחר כך הוא הגיע ל־Woonsocket.
150 דירות.
קירות מתקלפים.
חלונות שבורים.
מסדרונות חשוכים.
מישהו לחש לו:
“אם אתה חכם, אל תיגע במקום הזה.”
אבל הוא לא הסתכל על מה שהבניין היה.
הוא הסתכל על מה שהוא יכול להיות.
הוא דמיין את הדירות מלאות.
ילדים במסדרון.
אורות בחלונות.
שכר דירה שנכנס בכל חודש.
הוא קנה את הבניין.
בהתחלה הכול השתבש.
דיירים לא שילמו.
צינורות התפוצצו.
לילות בלי שינה.
היו רגעים שהוא עמד לבד בלובי החשוך ושאל את עצמו אם עשה את טעות חייו.
אבל בכל חודש עוד דירה התמלאה.
ועוד אחת.
ועוד אחת.
עד שיום אחד, כל 150 הדירות היו מלאות.
שנים אחר כך, אותו אדם עמד מול Hudson Yards פרויקט של עשרות מיליארדי דולרים.
אבל אם היו שואלים אותו מה הייתה העסקה החשובה בחייו, כנראה שהוא לא היה בוחר בפרויקט הענק.
הוא היה בוחר בבניין ההוא.
150 דירות.
ו־10,000 דולר.
כי לפעמים, העתיד שלך לא מתחיל בכסף גדול.
הוא מתחיל ברגע קטן שבו מישהו אחד מאמין בך.
בברכה צוות רימקס
